אסתמה אצל ילדים
הסיפור של ישי
ישי בן שנתיים ורבע כיום, ילד אמצעי מתוך שלושה ילדים, שנולד בסופם של הריון ולידה תקינים, ב"ה. כבר בתחילת חייו, בגיל שבועיים בערך, גילה ישי אי שקט קיצוני. הוא צרח כמעט ללא הפוגה בלי קשר לאוכל (לפני או אחרי ארוחה), בלי קשר לשינה (עייפות או לאחר שינה), בלי קשר לתנוחה (מיטה, עגלה או על הידיים) ובלי קשר לאדם המחזיק אותו (אמא או אבא). כמעט מדי יום התייצבנו אצל רופאת הילדים על מנת שתשלול פתולוגיות שונות ובגיל חמישה שבועות, כשגם אנחנו וגם הרופאה היינו חסרי אונים, הופנינו למיון. כבר בכניסה למיון נאמר לנו שלילד בכזה אי שקט מגיע בירור מלא ולא נלך הביתה כל כך מהר.
ישי נשאר שבוע באשפוז ועבר כמות לא מבוטלת של בדיקות, כאשר את אי השקט הקיצוני שלו הסבירו כבר כעבור יממה כחוסר יכולת להתמודד עם הכמות הרבה אותה הוא ינק – הוא לא פלט ולא עשה גרפסים וכל זה העיק עליו (ואכן כעבור מספר שבועות כאשר גדל קצת וכמות החלב הותאמה לצרכיו, נהיה קצת שקט..), אך תוך כדי בדיקות גילו ממצא אחר שהחשיד את הרופאים לפתולוגיה בכבד.
ישי עבר שוב סדרת בדיקות שלסירוגין יצאו פעם תקינות ופעם לא. הרופאים אף בקשו את הסכמתנו לבצע ביופסיה מהכבד, אך כיוון שהבדיקות הרציניות האחרות יצאו תקינות ולהם לא היה רעיון מה יכולה להיות הבעיה בכבד, סירבנו לביצוע הביופסיה. בגיל שנה הסתיים הסיפור כאשר הבדיקות יצאו תקינות לחלוטין והסברה הייתה שאולי היה כאן חוסר בשלות של הכבד ותו לא.
בערך אז החלו בעיות הנשימה של ישי. מדי מספר שבועות, לפעמים אפילו פעמיים תוך חודש, החלה להתרבות אצל ישי נזלת ובעיקר ליחה, אשר גרמו לו לקוצר נשימה רציני, אי שקט קיצוני בעיקר בזמן שינה אך גם בעירות, כאשר לעיתים הייתה גם עליה של חום. נכנסנו לנוהל כמעט קבוע של אינהלציות אשר תמיד כללו גם סטרואידים (בודיקורט) בגלל מצבו החריף. בחלק מן הפעמים חשדו הרופאים לדלקת ריאות והוסיפו גם אנטיביוטיקה (אזניל, שידוע כיום שהיא חסרת תועלת ופעם גם מוקסיפן). לאחר שפעמיים עבר צילומי ריאות שיצאו תקינים וללא דלקת, לא הסכמנו שיצלמו אותו שוב.
בראש השנה לפני כשנה ישי הגיע למצב חריף מאד, כאשר גם האינהלציה בבית לא הספיקה והגענו למיון. שם קיבל שני מחזורים של אינהלציה אשר היטיבו עימו והוא שוחרר הביתה שוב עם טיפול של אינהלציות.
בנוסף לבעיות הנשימה שהיו לישי, היו לישי גם התנהגויות שונות שהקשו מאד. ישי נהג לשכב על הרצפה למשך שעות ואפילו להירדם שם סתם כך באמצע היום. הוא היה עייף באופן תמידי ועצבני כי השינה שלו לא הייתה איכותית. הוא היה מתעורר פעמים רבות בלילה, ללא קשר לקוצר נשימה, ומסיים את הלילה כבר בשעות הבוקר המוקדמות מאד. כמו כן, הוא המשיך לצרוך מטרנה גם לאורך הלילה, על אף גילו הבוגר יחסית (שנה וחצי פלוס). היה לו "פתיל קצר" והוא נהג להגיב באופן קיצוני ובבכי חזק גם מדברים פעוטים. בנוסף, גם התזונה שלו לא הייתה מספיק מלאה ותקופות ארוכות הוא סירב לאכול אוכל מבושל, ירקות וכדומה.
לאחר תקופה כזו עברנו דירה והרופא החדש הבהיר לי במפורש שהילד נמצא בסכנה של הרס הריאות. הוא ציין שבכמות האינהלציות והאנטיביוטיקה המרובה שהוא מקבל בתדירות הזו, הציפוי של הריאות הולך ונהרס ולא ירחק היום עד שהמצב יהיה בלתי הפיך.
לאור זה, הומלץ לנו על טיפול מניעתי קבוע של משאפים ושאיפות דרך Aero Chamber. בתחילת השימוש במשאפים הייתה רגיעה מסוימת, אך היא לא הייתה מוחלטת ולא לאורך זמן.
מבחינת ההתנהגויות המוזרות של ישי, הדברים המשיכו.
בשלב הזה החלטנו על הפסקה בטיפול הקונבנציונאלי ופנינו להומאופתיה קלאסית לאחר שהבנו שלהומאופתים תוצאות טובות במקרי אסטמה ודומיה (גם בעניין ההגדרה, האם מדובר באמת באסטמה היו הרופאים חלוקים בדעותיהם).
ישי נמצא בטיפול הומאופתי קלאסי קרוב לחצי שנה, כאשר הטיפות והמינון אותו הוא מקבל הוחלפו מדי פעם בהמלצת שלומי בהתאם לדיווחנו על מצבו של ישי ובהתאם להתרשמותו בביקורים אצלו.
בחצי השנה הזו החלטנו בבית שגם אם ישי נכנס למצב של העלאת חום, קוצר נשימה ו/או חשד לדלקת ריאות, אנו נימנע ככל שניתן ממתן תרופות קונבנציונאליות ונצמדים לטיפול ההומאופתי בלבד, כמובן תוך כדי פיקוח גם של הרופא המטפל.
בעניין ההרגל שלו לשכב על הרצפה, המליץ לנו שלומי לא להעיר לו כיוון שהוא זקוק לזה ולכן, על אף שלעיתים היו ימים קרים מאד, אפשרנו לו זאת (ממילא לא עזר לנו שום דבר, כי גם כשהיינו מעבירים אותו לשכב על שטיח הוא היה חוזר לרצפה).
בתקופה זו היו לישי מספר התקפים חוזרים של קוצר נשימה עם ליחה, מספר מקרים של העלאת חום ואף תקופה בה סבל משלשולים, אך טיפלנו בהם אך ורק באמצעות הטיפות ההומאופתיות (בהתאם להנחיות מדויקות של שלומי בכל מצב נתון) ללא שימוש באקמול ו/או אנטיביוטיקה (לאחרונה חיסנו אותו נגד אבעבועות רוח בהמלצת רופא לאחר שבננו הגדול חלה. בשלב זה, אינני מרגישה בטוחה לוותר על החיסונים המומלצים על ידי משרד הבריאות).
נכון לעכשיו, ישי "נקי" מהתקפים כבר כחודשיים (עד כמה שאני מצליחה לעקוב), אך כאמא, מעבר לעובדה שאני מודה על כל יום שהוא אינו נזקק לתרופות כלשהן, אני מודה על העובדה ש"קיבלנו את הילד בחזרה" אם ניתן להגדיר זאת כך. ישי הפך לילד חייכן ומקסים, מדבר יפה ואולי אף יותר טוב מרבים בני גילו, השכיבות על הרצפה נפסקו כמעט קליל וחוזרות לעיתים רחוקות, לדעתי יותר כתגובה לשעמום ורצון לתשומת לב. השינה שלו הפכה לאיכותית והיום סוף סוף אפשר לחוות איתו גם לילות בהם הוא ישן לילה שלם וגם אם הוא מתעורר, הוא נרדם חזרה לבד מבלי שניגש אליו. התפריט שלו הפך למגוון בהרבה, אם כי עדיין ישנן תקופות בהן אוכל "לא מדבר אליו" במיוחד.
מבחינתי, ההצלחה עם ישי (ואני חושבת שהצלחתו של כל טיפול) נובעת מהרצף והעקביות בטיפול איתו. השילוב של הטיפול ההומאופתי יחד עם הנתונים האובייקטיביים שהם חילוף העונה (בחורף בכל אופן ישנה נטייה גבוהה יותר ללקות בהצטננויות ודלקות ריאות מאשר כעת) והעובדה שישי גדל ויכול גם לבטא את עצמו יותר טוב בגלל השפה , הביאו אותנו למקום הטוב בהרבה ממה שהתחלנו ומקווים שהשיפור רק ילך ויתחזק והכי חשוב יתמיד ויישאר.
בכבוד רב,
שלומית (אימא של ישי)
אתה מוזמן ליצור איתי קשר כאן או בנייד
שלי: 077-4106090. וכן להתייעץ בכל ענין, לחזור לקרוא עוד הצלחות או לדף הבית.
